עו"ס צח עזרן
שיחות און-ליין בגישת DBT

מאת צח עזרן, עובד סוציאלי יש שאלה אחת שחוזרת אלי שוב ושוב בחדר הטיפולי, לפעמים במילים ולפעמים בלעדיהן: מי אני, בעצם? אנשים מגיעים לטיפול עם תחושה שהם "ידועים לעצמם" - שיש להם אופי קבוע, נטיות ידועות, אמות מידה שבהן הם פועלים כמעט אוטומטית. "אני כזה." "אני לא מסוג האנשים שמסוגלים לזה." "זה פשוט מי שאני." אני לא מהמם את האמירה הזו. אני שואל: מאיפה היא באה? הזהות כדבר שנוצר אחת ההבנות שהכי השפיעו על דרך עבודתי היא שהזהות - תחושת ה"מי שאני" - אינה נתון קבוע. היא מכלול ההתייחסויות

מאת צח עזרן, עובד סוציאלי בשנים האחרונות אני מוצא עצמי חוזר שוב ושוב למסגרת חשיבה אחת, שמצליחה להכיל באלגנטיות רבים מהדברים שאני פוגש בקליניקה: עשר השלמויות (האיכויות) - הפארמי - מתוך המסורת הבודהיסטית-תרוואדית. פארמי פירושו איכות פנימית שהאדם מפתח לאורך חייו. זו אינה רשימת מצוות ואינה מסלול של "מה שצריך להיות". זו מפה של איכויות פנימיות שהאדם מפתח כדי לעבור דרך החיים מבלי לטבוע בהם. עיבדתי את הדברים לשפתי ולעולם שלי כמטפל - ובמיוחד לדיאלוג עם DBT (טיפול דיאלקטי-התנהגותי), שה

למה "מודלים" ולא "אמיתות"? בסוטרות של הבודהה מופיע משל הרפסודה: אדם עומד על גדת נהר מסוכנת, מבקש להגיע לגדה השלווה שמנגד, בונה לעצמו רפסודה מעשב וענפים, חוצה את הנהר - ואז, אחרי שחצה, אינו נושא אותה על ראשו לשארית הדרך. הוא מניח אותה. הרפסודה הייתה כלי מצוין בדיוק לרגע שבו הייתה נחוצה. כך אני מבין את מה שהבודהה מכנה "מודלים": לא דוגמות שיש להאמין בהן, לא אמת סופית שצריך להגן עליה, אלא כלי־חשיבה שלומדים להשתמש בהם במיומנות הולכת וגוברת - וגם לומדים להניח להם בזמן שהשימוש בהם א

מדריך מקיף על טיפול דיאלקטי התנהגותי — ארבעת עמודי התווך, ההבדל מ-CBT, ולמי זה מתאים.